מבוא – תולדות הקהילה

יהודים החלו להתיישב בצ'נסטוחובה במאה ה-18. בשנת 1790 היו בעיירה רק כ-50 תושבים יהודים, שעדיין לא היוו קהילה דתית עצמאית אך היו חלק מהקהל ביאנוב. ב-1794, לאחר שאירעה מחלוקת, נפרדו יהודי צ'נסטוחובה מיאנוב, ועד שנת 1799 הם רכשו אדמות לבית קברות – צעד מהותי לקראת עצמאות. באוקטובר 1804 העניק המלך הפרוסי אישור להקים קהל עצמאי. בין השנים 1805 ל-1810, נבנו בית הכנסת והמקווה העירוני על שטח ברחוב וודנה (כיום נדז'צ'נה). החל משנת 1834 נבנה גם בית מדרש שכלל ישיבה.

התושבים היהודים של צ'נסטוחובה עסקו בעיקר במסחר ובמלאכה, ומשנות ה-30 של המאה ה-20 החלו לפתח בתי מלאכה לטקסטיל לעיבוד פשתן וכותנה. הם גם ייצרו מוצרים כגון אביזרים, צעצועים, שעונים, משקפיים וכלים אופטיים, מראות, מחטים, מסגרות למטריות וכו'. מפעלים גדולים יותר העסיקו בדרך כלל רק עובדים לא יהודים. יהודים רבים עסקו במקצועות חופשיים (כגון רופאים, עורכי דין ומהנדסים).

למרות נוכחות חזקה של חסידי תנועת ההשכלה – שתמכו במודרניזציה של החיים היהודיים – ומאוחר יותר, עלייתן של מפלגות סוציאליסטיות ומרקסיסטיות, צ'נסטוחובה נותרה מעוז של יהדות אורתודוקסית דתית מתונה. היו גם השפעות חסידיות משמעותיות, עם חסידי חצרות חסידיות מגורה קלוואריה, ראדומסק, פשיסחה, אומן באוקראינה וטוריסק בווהלין.

בתחילה, החינוך היהודי בצ'נסטוחובה היה דתי בלבד, כאשר ילדים למדו בחדרים פרטיים. מגפת כולרה בשנים 1831 ו-1832 הותירה יתומים רבים, מה שגרם לקהילה להקים תלמוד תורה ללא עלות עבור הילדים העניים ביותר. המורים בצ'נסטוחובה היו בדרך כלל בעלי סטנדרטים פדגוגיים ומוסריים גבוהים. בית הספר הפרטי המודרני והחילוני של דניאל נויפלד, שפעל בין 1851 ל-1860, ראוי לציון מיוחד. בתקופה שבין המלחמות, היו בעיר בתי ספר יסודיים יהודיים ובתי ספר תיכוניים יהודיים נפרדים (קהילתיים ופרטיים כאחד, למשל זה של ד"ר פיליפ אקסר). בית הספר למלאכה ליהודים זכה להערכה רבה, אם כי תלמידים יהודים למדו גם בבתי ספר פולניים.

מאמצע המאה ה-19 ואילך, יהודים השתתפו יותר ויותר בחיים החברתיים של העיר. במלחמת העולם הראשונה הם היו חברים במועצת העיר, הקימו אגודות חברתיות ותרבותיות רבות, הקימו מועדוני ספורט ופיתחו ארגוני צופים יהודיים. למרות המשבר הכלכלי בתקופת בין המלחמות והמתחים הנלווים אליו, התקדמה ההיטמעות בתרבות הפולנית, לצד יוזמות לאומניות וציוניות הולכות וגדלות. הקהילה, המודעת למסורותיה, אף ניסתה ליצור מונוגרפיה היסטורית על צ'נסטוחובה היהודית (אם כי הכרך הראשון שהושלם, שכיסה את ההיסטוריה עד סוף המאה ה-19, אבד במהלך מלחמת העולם השנייה).

מלחמת העולם השנייה והכיבוש הביאו לרדיפות וסבל קשים ליהודי צ'נסטוחובה. ב-9 באפריל 1941 ניתן צו להקמת רובע מגורים יהודי וב-17 באפריל 1941, הגטו נסגר. יהודים הוכרחו לבצע עבודות חובה ללא תמורה עבור הגרמנים לאורך כל הכיבוש. חיסול הגטו החל בבוקר ה-22 בספטמבר 1942. כ-40,000 בני אדם גורשו בשישה טרנספורטים למחנה ההשמדה טרבלינקה II, שם הם נרצחו בתאי גזים. כ-5,000 איש היו עצורים במחנה עבודות כפייה (המכונה "הגטו הקטן"), אשר חוסל ב-25 וב-26 ביוני 1943, וכתוצאה מכך נרצחו כ-1,500 איש. האסירים הנותרים הועברו למחנות מפעלים – האסאג פלצרי והאסאג ראקוב. מאוחר יותר הוקמו מחנות נוספים, האסאג ורטה והאסאג צ'נסטוכוביאנקה, שהעסיקו כ-11,000 פועלים יהודים.

כאשר שוחררה צ'נסטוחובה בינואר 1945, שרדו כ-5,200 יהודים. עד מהרה עזבו רובם את העיר, אך שארית מהקהילה היהודית הדתית נותרה פעילה עד לאירועי מרץ 1968. בתקופה זו פעל באופן פעיל גם הסניף המקומי של האגודה החברתית והתרבותית של יהודי פולין (TSKŻ), והוא קיים עד היום. הוא משרת כמה עשרות אנשים שממשיכים לטפח את המורשת היהודית שלהם.